13

הלכות מילה אלו נועדו לזכות את הרבים שנכנסים לאתר על מנת שידעו מה ההלכה דורשת למי שחשוב לו לקיים ברית הלכתית.

הלכות ברית מילה מספר קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף

סימן רס - סדר ליל הברית

 

א. לילה שלפני יום המילה נקרא ליל "ברית יצחק" ובכמה מקומות נהגו להיות ניעורים כל הלילה ולעסוק בתורה אצל התינוק, ועיקר הדבר עד חצות לילה. וקבעו סדר לימוד מיוחד ללילה זה. ומה טוב ומה נעים שיהיו נוכחים שם תלמידי חכמים להשיח בדברי תורה. ויש שנהגו להדליק נרות בלילה הזה, ושמחים ושרים בו.

 

ב. כשעורכים סעודה בליל יום הברית, (הנקרא "ברית יצחק"), אין הסעודה נחשבת לסעודת  מצווה, ולכן אחר ראש חודש אב אסור לאכול בשר בסעודת ליל הברית. והדבר ברור שאין חובה לעשות סעודה עם נטילת ידיים בליל הברית, ואפשר על ידי ברכות בלבד.
ג. בעת שעורכים בבית לימוד "ברית יצחק" ויש שם עשרה אנשים גדולים, או בעת סעודת המילה, תעמוד היולדת בפתח, ותברך בשם ומלכות "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב" ויענו אמן, ואחר כך יאמרו "צור (י"א הא-ל) אשר גמלך כל טוב הוא יגמלך נצח סלה ועד. ואין הבעל יכול לברך בשם אשתו, אלא אם גם הוא נתחייב לברך הגומל, כגון: שהיה חולה, או בא מדרך רחוקה, ואשתו שומעת את הברכה מעזרת נשים ומתכוונת לצאת ידי חובה, וגם הוא נתכוין להוציאה ידי חובה, שאז יוצאת ידי חובה בברכתו.

 סימן רסב - זמן הראוי למילה

 

א. אף על פי שכל היום כשר למצות מילה, מכל מקום זריזין מקדימין למצוות, ולכן אין להשהות מצות מילה לאחר חצות היום, בכדי שבואו המוזמנים ויהיה ברוב עם הדרת מלך, שהרי מצות זריזין למצוות, חשובה יותר ממצות ברוב עם הדרת מלך. ומכל שכן שאסור להשהות המילה לאחר חמש שעות מן היום, שנראה כאילו מצות מילה בזויה עליו חס ושלום.
ב. אם מאחרים עריכת הברית לשעות אחר הצהרים בכדי שיוכלו לקיימה במניין עשרה, שאם יקדים לערוך את המילה בשעות הבוקר ולפני הצהרים, יצטרך לוותר על עשייתה במניין, אפשר להתיר להשהותה כדי לעשותה במניין. ובפרט שיודע שכולם משכימים למלאכתם ולתורתם, ואפשר שלא יזדמן לו מניין בעת עשיית הברית.
ג. תינוק הנימול לשמונה ימים ואירע אונס שלא הספיקו למולו ביום השמיני עד ששקעה השמש, יש למולו מיד, בזמן בין השמשות, (שהוא בתוך שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה בשעות זמניות) ולא לדחות למחרת, ולבטל מצות עשה של "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" ורשאים גם כן לברך כל ברכות המילה. ואם עבר זמן "בין השמשות" אין למולו, כי מילה בלילה פסולה, אלא יש לדחות המילה למחרת היום. (ואין למול גם בזמן בין השמשות של רבינו תם).
ד. תינוק שמלו אותו בלילה, לאחר צאת הכוכבים, אף על פי שביטל מצות מילה כתיקונה, ואף אם עבר ועשה, מכל מקום אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית למחר.

ברית בשבת : על פי ההלכה יש לתינוק הנולד בשבת בלידה רגילה למעט בניתוח קיסרי לבצע את ברית המילה ביום השמיני ללידתו , כלומר בשבת הבאה, ולכן דוחה ברית מילה כזאת את השבת .

סימן רסג - דין מילה שלא בזמנה

א. יש למחות בתוקף ביד המוהלים המקדימים למול את הבן קודם יום השמיני, או מאחרים את המילה לימים אחרים , (בלי סיבה של חולי של התינוק) שהרי מבטלים בזה מצות עשה מן התורה .
ב. מילה שלא בזמנה שמשהים אותה, אם עושה כן לצורך גמור אין בכך כלום. אבל מילה שלא בזמנה שחלה בתוך שבעת ימי האבלות של האב או של האם, יש לערוך את הברית מילה גם בתוך שבעת ימי האבל בשמחה ושירים, ואין לדחותה לאחר ימי האבילות.
ג. תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי. ומובא בסימן רמ"ח הלכה ח ו-ט לגבי תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי, או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי. וכן המנהג אצלינו. שיש לחוש פן יצטרכו לחלל עליו את השבת, כדי להעלות ארוכה ומרפא למכתו. ולכן יש לדחות את המילה ליום ראשון. ובמקום שיש להם מנהג ברור למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי או שישי, יש להניחם במנהגם, שיש להם על מה שיסמוכו. ובמקום שלא נתברר מנהגם, יש להחמיר בזה, וגם מרבני האשכנזים יש שהורו למול באופן כזה ביום ראשון. [אבל מותר לערוך מילה שלא בזמנה תוך שלשה ימים ליום טוב. והוא הדין בזה גם לגבי מילת גר, שאין למולו בימי חמישי ושישי כדי שלא יצטרכו לחלל עליו שבת ביום השלישי למילה. כל האמור הוא דווקא במילה שהיא בודאי שלא בזמנה, אבל בנולד ביום רביעי בבין השמשות, שדינו למולו ביום חמישי הבא, אסור לדחות את המילה לאחר השבת, אלא מלין אותו ביום חמישי, כי שמא זה הוא היום השמיני ללידתו, והיא מילה בזמנה העושים אותה בשבת, וכל שכן ביום חמישי. ולא עוד אלא אפילו הנולד ביום  שני בין השמשות, ובשבוע שאחריו חלו שני ימי ראש השנה  ביום שלישי וביום רביעי, מותר למולו ביום חמישי שאחריו, שהרי אי אפשר למולו ביום שני, כי שמא זמן בין השמשות לילה הוא ונחשב שנולד ביום שלישי, ונמצא שזמנו מוטל בספק, ואין זה בשמיני שדוחה יום טוב. ולכן יש לדחות את המילה לאחר יום טוב, שהוא ביום חמישי אחר ראש השנה. וביום חמישי הזמן שלו הוא ומלין אותו בו ביום. 
ד. תינוק שחלה ונדחית המילה, והבריא תוך שלשה ימים סמוך ליום טוב (שחל בימי חול) וכן גר, יש למולו כשהבריא.

סימן רסד - מי הוא הראוי למול

א. הכל כשרים למול, אפילו אשה אפילו קטן, ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם למול. ויש אומרים שאשה לא תמול, וכן נוהגים.
ב. אם אבי הבן אינו יודע למול בעצמו, ומוהל מומחה מדריכו על החיתוך בלבד, ואביו של אבי הבן דורש מבנו שלא ימול באופן כזה בעצמו, מחשש שמא לא יחתוך עד הסוף של המגן, ויצטרכו לחזור ולחתוך עוד, והתינוק מתבוסס בדמו, ראוי לשמוע לקול אביו בזה, ועדיף שימנה את המוהל לשלוחו, למול את הבן.

סימן רסד – הנהגת אבי הבן והמוהל ביום המילה

א.  יש נוהגים שבעלי הברית, שהם אבי הבן הסנדק והמוהל, אינם עושים מלאכה ביום המילה ויש סמך למנהגם זה, אף שאינו מהדין כלל.
ב. יש נוהגים שאבי הבן והסנדק מניח תפילין בשעת המילה. ויש שקראו תגר על מנהג זה, שמראה זילזול באות ברית, ועל כן נכון יותר שלא להניח תפילין בשעת המילה, ושב ואל תעשה עדיף.  וכן ראינו לכמה גאוני עולם שלא היו מניחים תפילין בעת המילה. ומכל מקום הנוהגים להניח תפילין בעת המילה, אין לערער על מנהגם, שיש להם על מה שיסמוכו בשופי. אך בראש חודש אחר תפילת מוסף, נכון להימנע מלהניחן בעת הברית.
ג.  לפני שאבי-הבן מברך, אומר פסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, והעומדים שם אומרים, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. ועל הקהל לעמוד בעת המילה.
ד.  אם אבי הבן מל את בנו בעצמו, מנהגנו לברך "על המילה", ולא משנים מנוסח מטבע הברכה לברכך למול את הבן. וכן פשט המנהג. ובדיעבד אם ברך למול את הבן, אינו מעכב.
ה.  פשט המנהג בארץ ישראל, שמברכים ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם המילה, נגד פסק מרן השולחן ערוך, וכן ראוי לנהוג. שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, וכן מנהג בבל וארצות המזרח, וכדעת הרי"ף והרמב"ם. (ולא ממתינים לברך ברכה זו בין החיתוך לפריעה).
ו.  אבי הבן שנפטר קודם מילת בנו, וכיבדו אחר בסנדקאות, לא יברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", אבל בירושלים נהגו שהסנדק מברך ברכה זו כשאבי הבן נפטר.
ז.  אין המוהל צריך לעצום עיניו בעת שמברך על המילה, וכן מותר למוהל לאחוז בברית המילה, בעת שהוא מברך על המילה. וכן אם באמצע הברכה התינוק עשה צרכיו הגדולים, מותר לו להמשיך בברכתו.
ח. אחר המילה מברכים על כוס יין "בורא פרי הגפן", וברכת אשר קידש ידיד וכו‘, ומנהגינו שהמברך טועם מהכוס מיד בסיום ברכת "כורת הברית", לפני שאומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים וכו‘" מחשש הפסק בין הברכה לטעימה. ואין צריך למזוג במים את הכוס שמברכים עליו בעת המילה.
ט. אחר החיתוך נותנים את העורלה בחול או בעפר. וגם בשבת מותר לטלטלה להניחה בעפר.
     

 סימן רסד – כיבוד בסנדקאות וקריאת שם לילדים

א. יש לו לאדם להשתדל כמה שיוכל להיות סנדק, לפי שדומה מצווה זו למקטיר קטורת. ומכל מקום בודאי שאין לעשות מחלוקת חס ושלום בזה. וגדול השלום.
ב. אין לחוש כלל לשבת סנדק פעמים, או יותר, אצל אנשים שונים, ומכל שכן אצל בניו וקרוביו. ושומר מצווה לא ידע דבר רע. ומי שישב פעמים אצל אדם אחד, אין לחוש לישב פעם שלישית.
ג. אע"פ שמצווה בו יותר מבשלוחתו, מכל מקום אבי הבן המכבד תלמיד חכם, לישב סנדק אצל בנו, עדיף טפי, וכן במוהל מומחה המהדר במצווה זו. אבל אם אבי הבן מוהל, ראוי שהוא עצמו ימול את בנו, אלא אם כן יש איזה מניעה מצד  איזה סיבה נכונה.
ד. יש נוהגים לכבד בסנדקאות בבן הראשון את אבי הבעל, ובבן השני את אבי האשה. אולם אם אבי הבעל מוחל על כבודו לטובת אבי האשה, אפשר לכבד את אבי האשה לשבת בסנדקאות בבנו הראשון. וכן מותר לו למחול על כבודו כדי לכבד את אבי אביו (הסבא).
ה. נוהגים לעמוד בפני מי שמביא את התינוק לברית.
ו. מנהגינו הפשוט לקרוא את הבן הראשון על שם הסבא, אבי הבעל, גם בחיים חיותו של הסב. ויש לזה סמוכים מהפוסקים. ולכתחילה יש להקפיד לקרוא את הבן הראשון על שם אבי הבעל, גם אם האשה דורשת לקרואו על אביה, אלא אם כן אבי הבעל מחל על כבודו לטובת אבי האשה. וכל שכן אם אבי האשה הוא תלמיד חכם, שיש בזה עשה דכבוד תורה. ואם אבי הבעל בחיים, ואבי האשה נפטר, ראוי לקוראו על פי שם אבי האשה, לקיים לו שם בישראל, ובבן השני יקראו לו על פי שם אבי הבעל. וכן המנהג.
ז. אם ההורים החליטו לקרוא לבן הראשון בב‘ שמות, גם על שם אבי הבעל וגם על שם אבי האשה, יש להקדים תחילה את שם אבי הבעל.
ח. אם הבעל הוא בן קהילה שלא נוהגים לקרוא את שם הילדים על שם ההורים בחיים חיותם, ואילו האשה היא מקהילה שקוראים את הילדים בחיי ההורים, אפשר לקרוא לבן הראשון על שם אבי אשה, ואין לחשוש בזה.
ט. הדבר ברור שמותר לקרוא את שם בנו הנולד בשם "יהודה" או "שמואל", ואין חוששים בזה כלל לצוואת רבי יהודה החסיד, וכן פשט המנהג.
י. מותר לקרוא לבנו ולבתו באותו שם בשינוי מועט, כגון לבנו יוסף, ולבתו יוסיפה, או לבנו ליב ולבתו ליבא, וכיו"ב.

 

סימן רסד -מנהגי הסעודה
 

א. חייב אדם לעשות שמחה ביום שזכה למול את בנו. ואע"פ כן הדבר ברור שאין סעודה זו מצווה מן התורה.
ב.  אין לערוך סעודת ברית בבית הכנסת כשיש חשש שחלק מהקרואים לא בבגדי שחץ ופריצות, שהוא עוון פלילי, ובפרט בבית הכנסת. אולם אם הקרואים שומרים על קדושת המקום, ורוצים לקיים את סעודת המילה בבית הכנסת, או בבית מדרש, מפני שהמקום הוא מרווח, המקילים יש להם על מה שיסמוכו.
ג.  מותר להשמיע בעת סעודת הברית פסוקי תפילה ותנ"ך מעל תקליטי הגרמפון, אף שמוקלט בהם שם שמים, ובלבד שיהיה הדבר בכובד ראש, ובמקום גילה שם תהא רעדה, אבל אם שומעים זאת  בדרך היתול, שחוק וקלות ראש, הוא איסור גמור.
ד.   תלמיד חכם השוקד על לימודו, יכול להמנע מללכת לסעודת ברית מילה, על מנת שישב ויעסוק בתורה ובהתמדה, ולא מבעיא אם התחיל בלימודו שאין צריך להפסיק, אלא אף לכתחילה רשאי ללמוד ולא ללכת לסעודת מצווה, ומכל שכן לתלמיד חכם שמברר הלכה למעשה, שאין לך מידה טובה הימנה, ולא שייך בכהאי גוונא להכלילו בכלל מה שאמרו חז"ל: שבעה מנודים לשמים וכו‘ ומכל מקום אם רואה שבהליכתו לשם יוכל לזכותם על-ידי אמירת דברי תורה, וגם על- ידי נוכחותו יימנעו מהוללות וליצנות, כדאי הוא לבטל מלימודו ללכת להתם, ובמקום שאין איש השתדל להיות איש, וזכות הרבים תלוי בו, והשי"ת  לא ימנע טוב להולכים בתמים.
ה. תלמיד חכם השוקד על לימודו, שהוא מוהל, והזמינוהו לערוך ברית מילה, אין ראוי לו להמנע מלמול מטעם ביטול תורה, אע"פ שיש מוהל אחר, שמצוות ברית מילה ביסודה גדולה יותר מתלמוד תורה. וכן הוא הדין לסנדק שאין ראוי להתחמק מלישב סנדק אם מכבדים אותו. ואם הוא אדם גדול שמברר הלכה לרבים, מותר לו להתחמק מכל זה.
ו.  מותר לאכול בשר אחר ראש חודש אב, בסעודת המילה, וכל הקרובים של בעל הברית רעיו ואוהביו רשאים לאכול שם בשר, אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאות תאותם, הרי הם עושים מצווה הבאה בעבירה.
ז.  מילה שלא בזמנה שנעשית מיד כשהתינוק נתרפא ונתאפשר למולו, מותר לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב, כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועברה בידו של אבי הבן שהשהה את הברית, אין לאכול באותה סעודה בשר.
ח. מותר לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן בחול המועד, ואפילו בברית מילה ופדיון הבן שנעשה שלא בזמנו, מותר לעשות סעודה ושמחה.

סימן רסד – אמירת וידוי ביום המילה

א. כשיש מילה בבית הכנסת, אין לומר שם וידוי ונפילת אפים ביום המילה, ואפילו אם מתפללים שם כמה מנינים בזה אחר זה. וכל פרטי הדין לענין אבי הבן הנמצא בבית הכנסת.
ב. במקום שיש מחלוקת בקהל אם אומרים וידוי ותחנונים או לא, ראוי שאבי הבן או החתן, יצאו מבית הכנסת בעת שצריכים לומר וידוי, מפני כבוד בעלי הברית והחתן.                                       

סימן רסה – עוד ממנהגי בית כנסת ביום המילה

א. נוהגים להעלות לספר תורה את בעלי הברית. ובימי שני וחמישי כשיש בבית כנסת שני בעלי ברית ישראלים, אין להוסיף על מנין העולים.
ב. אם רוצים להוסיף בשבת על מנין העולים לספר- תורה, שיש שם את אבי–הבן,  טוב שהקורא בתורה יקרא לכל אחד משבעת העולים לחובת היום שלשה פסוקים, או יותר,  להתחיל ולסיים בדבר טוב.

סימן רסו- מילה במועדי השנה ובתעניות

א. אם יש ברית מילה בראש השנה, מלין לפני התקיעות.
ב. אם חל ברית מילה בימי הספירה, מותר לבעלי ברית להסתפר. וכן הדין במילה בימי בין המצרים.
ג. חתן תוך שבעה ימי המשתה שלו, וכן אבי הבן,  הסנדק, והמוהל, חייבים להתענות בכל ארבעה צומות, ולא יפרשו מן הציבור, ורק אם חלו ארבעה צומות הנזכרים לעיל בשבת, ונדחו ליום ראשון, בין החתן בין בעלי הברית לא ישלימו תעניתם, לרבות בתשעה באב,  אלא אחר חצות יאכלו כדרכם מפני שיום טוב שלהם הוא. ואם ירצה החתן להחמיר על עצמו ולהתענות אינו רשאי. הואיל ויום טוב שלו הוא. ועל כל פנים אין לחתן בתוך שבעת ימי המשתה להתענות שום תענית יחיד, ואפילו היה נוהג בו שנים רבות,  כגון יום פקודת השנה של אביו או אמו. ואפילו התרה אינו צריך, וכן לבעלי ברית.
ד. כשיש ברית מילה בשבוע שחל בו תשעה באב, מותר להביא מנגנים בכלי שיר. אבל אין להתיר בזה בלילה שלפני יום המילה, החל מי"ז בתמוז.
ה. אבי הבן המברך ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, על המילה, יכול להתכוין בברכתו לפטור פרי חדש.
ו. מי שנמצא בתוך שלושים יום לאבלו על אב ואם, ונולד לו בן, יש להחמיר שלא להסתפר לכבוד המילה, והוא הדין למוהל וסנדק.

 סימן רסו- דין מילה בשבת ויום טוב

א. מילה בזמנה דוחה שבת, ולכן תינוק שנולד בשבת, מלין אותו בשבת שאחריה. וכל זה בתינוק שנולד רגיל, אבל תינוק שנולד ע"י ניתוח קיסרי אין מילתו דוחה שבת, אלא מלין אותו ביום ראשון. אלא תינוק שנולד ע"י מלקחיים, מלין אותו בשבת, שחשוב כמו לידה רגילה.

סימן רסז- מילת גר ועכו"ם     

א. גר הבא להתגייר, מותר להרדימו בסם לפני שימול לבל ירגיש בצער המילה. וכן יהודי שלא נימול מאיזה סיבה בקטנותו, מותר להרדימו לפני המילה. וכל שכן שמותר להרדים האיבר בלבד (ולא כדברי איזה אחרונים שהחמירו בזה). וכן נעשה מעשה להקל.
ב. אסור למול גרים ביום חמישי או ביום שישי בשבת, אלא ידחו המילה ליום א‘.
ג. מותר למול גויים, בין ערבים בין נוצרים, במילה ופריעה כדת, כהלכות גוברין יהודאין, ואפילו בחינם מותר, ולא אסרו חז"ל למול את הגויים אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה.
ד. ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, והאב רוצה למול את הבן,  במקומות רבים אין מלין אותו כלל, אבל מעיקר ההלכה אפשר למולו גם בלי הסכמת האם. אבל אינו חייב למולו ביום השמיני, גם כשחל יום השמיני בחול. ואסור למולו בשבת, ועל כל פנים אין צריך להמתין למולו עד שיגדל ויתגייר. (והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה). ואף  שאפשר למולו ביום השמיני ללידתו, אין לברך "למול את הגר", וכל שכן אין לברך "על המילה" עד שיהיה הדבר בהסכמת האם, משום שולדה כמותה. ומיהו יכולים בית הדין שלא לקבל הוולדות הללו לגיירם אם יש חשש שיחללו שבת ויאכלו מאכלות אסורות כשיגדלו, ויחזיקו בדת אמם, שהם שורש פורה ראש ולענה, כי זנתה אמם הובישה הורתם, וע"כ אין לקבלם באופן זה. ויש מקומות רבים שמסרבים למול בן כזה, כדי לגדור גדר שלא יתבוללו.
ה. מותר למול קראי, כשהוריו נוהגים ברוב הדברים כמנהגינו, ובפרט בענייני המועדים, וצמים ביום הכיפורים שלנו, ועושים פסח בימים שאנו עושים בהם פסח, וכיו"ב, שאז מצווה למול את בניהם ביום השמיני אפילו בשבת, ואין לפרסם שום דבר על התינוק בשעת המילה, אלא מלין אותו ככל בני ישראל הכשרים עם כל  הברכות הנהוגות אצלנו.
ו. בעל תשובה שהוריו לא שמרו תורה ומצוות, וחושש הוא לעצמו שמא המילה שלו לא הייתה לפי ההלכה, וצריך הטפת דם ברית, אם הוא חושש שנשאר חלק מעור הפריעה, ניתן הדבר להיבדק ע"י מוהל מומחה, ואם הוא חושש שהמילה שלו  נעשתה ע"י רופא מחלל שבת, אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית.

סימן שלא – הלכות מילה בשבת

א. מצוות מילה דוחה שבת, שנאמר: וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ודקדקו חז"ל מייתור תיבת "וביום" ללמדנו שאפילו בשבת ימול, אף שהדבר כרוך בחילול שבת. ולכן תינוק שנולד בשבת אפילו זמן קצר קודם השקיעה, ]כפי מה שמתפרסם בלוחות[, מלין אותו בשבת הבאה.
ב. במצוות מילה בשבת לא גזרו חכמים לבטל המצווה שמא יעביר הכלים ד‘ אמות ברשות הרבים, מכמה  טעמים.
ג. כל מה שמילה דוחה שבת זהו דווקא במילה בזמנה, דהיינו אם התינוק נולד בשבת שאז מלין אותו בשבת שלאחריה, ועושים פריעה ומציצה כדת. אבל מילה שלא בזמנה, דהיינו שלא מלו את התינוק ביום השמיני ללידה, אין לעשות בשבת.
ד. עד אחד נאמן לומר שתינוק זה נולד בשבת, ומלין על פי עדותו בשבת. וכן מותר לסמוך על אחות בית החולים (המילדת) האומרת שהתינוק נולד בשבת.
ה. מה שמילה דוחה שבת הוא דווקא לענין המילה עצמה, אבל לא לענין מכשירי המצווה, כלומר, אם יש צורך להעביר את התינוק ברכב אצל המוהל, או שהמוהל אינו יכול לבצע את המצווה אלא אם כן יסיעוהו ברכב בשבת, וכדומה, כל אלה הם רק מכשירי מילה, ואסור לעשותם בשבת.
ו. אסור בהחלט לצלם ולהסריט בשבת את מהלך עשיית הברית, שזהו גרוע יותר ממכשירי מילה, שבודאי גם בלא צילום המילה יכולה להיעשות במילואה.
ז. מילה בזמנה הנערכת בשבת, ויש שם צלמים שמצלמים את מהלך עשיית הברית, וגם האורחים הם חילוניים המעשנים בשבת בעוה"ר, ומגיעים ברכב למקום המילה, ומחללים שבת בפרהסיא, יש אומרים שבכל זאת אין למוהל להימנע מלמול את התינוק בשבת, ולקיים את המצווה במועדה, כל שאין עושים שום חילול שבת בשביל המילה עצמה, שאין מביאים את התינוק ברכב, או מעלים ומורידים אותו במעלית וכדומה. ויש חולקים וסוברים שיש לדחות את קיום המצווה ליום ראשון, שיש לגדור בזה גדר ולעמוד בפרץ, לדחות את המילה ליום ראשון. ולענין דינא יש לעשות שאלת חכם, והכל לפי ראות עיני המורה, שפעמים עליו לגדור גדר ולמנוע פרצות בחומת השבת, ולדחות את המילה ליום א‘, ופעמים שעליו להורות שימולו אף בשבת. ועל כל פנים אם המילה עצמה כרוכה בחילול שבת בהבאת התינוק, בודאי שעל המוהל להמנע מלמול בשבת, וידחו את הברית ליום ראשון.
ח. במקומות שאין בהם עירוב, ראוי לעשות את המילה בבית, כדי שלא יטלטלו חפצים שונים לבית הכנסת. אבל אם אי אפשר למול בבית, יש לשאת את התינוק לבית הכנסת ע"י גוי, שיוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, ויאמרו לגוי שלא יעשה שום הנחה ברשות הרבים, אלא יוציא את התינוק מביתו של התינוק, לבית הכנסת, בלי לעצור בדרך. ואם אפשר טוב לעשות כן ע"י אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר. ובמקומותינו שיש עירוב, רק שאין אנו סומכים עליו, אם אין אפשרות למול בבית, יש להקל אף לישראל לשאת את התינוק לבית הכנסת בדרך הנ"ל. וטוב שהדבר יעשה ע"י שנים שישאו את התינוק לבית הכנסת, דהיינו ששני אנשים ישאו את התינוק ויוציאוהו מרשות היחיד לרשות הרבים להוליכו לבית הכנסת או לאולם שבו נערך הברית, וגם לא יעצרו בדרך, שאז הוי תרתי דרבנן.
ט.  אם שכחו להביא את כלי המילה מערב שבת למקום המילה הנערכת בשבת, ואין במקום עירוב, מותר לומר לגוי שיביאם למקום המילה בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. ובלבד שלא יעצור כלל בדרך. ומכל מקום אם אפשר טוב לומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות זאת, שבכך עדיף טפי.
י. העיקר לדינא לדידן דנקטינן כדעת מרן הש"ע, שמותר למוהל לטלטל בשבת את הסכין אחר הברית, ואין לחשוש בזה משום איסור מוקצה. ויצניע הסכין במקום שנערך הברית. וגם במקומותינו שיש עירוב, נכון שהמוהל ישאיר את חפציו במקום שמור בבית הכנסת, ולא יסמוך על העירוב לטלטל בשבת. אבל אם אינו יכול להשאיר את חפציו בבית הכנסת בשבת, יתן את הסכין לילד קטן שיטלטלנו לביתו ]במקומותינו שיש עירוב[. ואם אין שם ילד קטן, רשאי לטלטל את הסכין ושאר הדברים הנצרכים לו ע"י הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רה"ר, ויזהר שלא יעשה שום הנחה ברשות הרבים. ]במקום שיש עירוב[.
יא. מה שמחללים שבת במצוות מילה הוא דווקא בתינוק שנולד בלידה רגילה, אבל תינוק שנולד על-ידי ניתוח קסרי אין מילתו דוחה שבת, אלא מלין אותו ביום א‘. ועל המוהלים לברר בכל ברית שעורכים בשבת, אם הלידה היתה טבעית או ע"י ניתוח.
יב. תינוק שנולד בשבת ע"י מלקחיים, מלין אותו בשבת, שחשוב כמו לידה רגילה, שמילתו דוחה שבת.
יג. תינוק שנולד בשבת על-ידי הפרייה מלאכותית, או על-ידי מבחנה, יש למולו בשבת.
יד. יש להזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת, שזה ימול וזה יפרע, אלא המל עצמו הוא שיפרע. והאשכנזים נוהגים להקל בזה.
טו. מי שלא מל מעולם לא ימול בשבת, וכן מי שלא פרע מעולם לא יפרע בשבת, אפילו אם מוהל מומחה על ידו שמשגיח על מעשיו. אבל אם מל כבר פעם אחת מותר למול בשבת, ואפילו הוא אבי הבן. ויש מי שאומר שאם אבי הבן מל פעם אחת, ויש שם מוהל אחר, עדיף שאדם אחר ימול, דמתוך שהוא בהול על בנו יש לחוש שמא יקלקל.
טז. נאמן אדם לומר שכבר מל פעם אחת כדי להתיר לו למול בשבת.
יז. מוהל תושב חוץ לארץ המבקר בארץ ישראל, ועושה יום טוב שני של גלויות, ]שהרי דעתו לחזור לאחר מכן לחוץ לארץ[, ואירעה מילה ביום זה, אין לו למול במילה זו, אלא יש להעדיף מוהל מבני ארץ ישראל. ואם אין שם מי שימול את הבן אלא מוהל זה שהוא תושב חוץ לארץ, מותר לו למול אף ביום טוב שני של גלויות.
יח. מוהל מתושבי ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ, ודעתו לחזור לארץ ישראל, ואירעה שם מילה ביום טוב שני של גלויות, יש אומרים שיש להעדיף מוהל זה שלגביו יום זה הוא יום חול גמור על מוהלים אחרים תושבי חוץ לארץ, כדי להימנע מחילול יום טוב. ויש אומרים שמכיוון שמילה זו שנעשית בזמנה דוחה יום טוב מן הדין, שוב אין למוהל זה שום עדיפות על מוהלים אחרים תושבי חוץ לארץ.
יט. תינוק שחלה ונדחית מילתו, והבריא ביום טוב שני של גלויות ]בחוץ לארץ[, אין למולו ביום טוב, ותידחה המילה למחרת. ואם למחרת הוא יום חמישי או שישי, ראה בסעיף מ‘
כ. תינוק שנולד בבין השמשות, וחל יום השמיני ביום טוב שני של גלויות, אף שהוא ספק שמיני ללידתו ספק תשיעי, יש למולו ביום טוב שני.
כא. תינוק שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, וחל היום השמיני ללידתו בשבת או ביום טוב, אין מטיפין ממנו את הדם בשבת או ביום טוב, אלא ידחו את הטפת הדם ליום א‘, אבל אם חל יום השמיני ללידתו ביום טוב שני של גלויות, יש להטיף ממנו דם ברית ביום טוב שני, שאין דוחים ספק מצווה דאורייתא מפני ספק איסור של דבריהם.
כב. תינוק שנולד עם ב‘ עורות על העורלה, אף שנימול לשמונה ימים ככל תינוק, מכל מקום אם חל היום השמיני ללידתו בשבת או ביום טוב, אין מלין אותו בשבת. אבל אם יום השמיני ללידתו חל ביום טוב שני של גלויות, מותר למולו.
כג. תינוק שנולד ביום שישי אחר שקיעת השמש, תוך עשרים דקות מהשקיעה, שהוא זמן "בין השמשות", אין מלין אותו בשבת, אלא דוחים את המילה ליום ראשון. וכן אם יש ספק מתי נולד, אם קודם השקיעה, או בבין השמשות, אין מילתו דוחה את השבת. וכן אם יש ספק אם נולד אחר עשרים דקות מהשקיעה, שהוא זמן צאת הכוכבים, או שנולד בתוך זמן בין השמשות,  בכל זה אין מלין אותו בשבת, אלא דוחים את המילה ליום  ראשון. שכל שלא נולד בבירור בלילה, יש להחמיר שלא למולו בשבת.
כד. תינוק שנולד בליל שבת אחר צאת הכוכבים שלנו, ]שהוא כעשרים דקות אחר השקיעה[ מלין אותו בשבת, אף שלדעת רבינו תם הוא עדיין יום גמור, ולדעתו צריכים למולו ביום שישי, אף על פי כן אין חוששים לסברתו ומלין אותו בשבת הבאה.
כה. תינוק שנולד במוצאי שבת קודם זמן צאת הכוכבים, דהיינו אחר השקיעה, תוך עשרים דקות מהשקיעה, אין מלין אותו בשבת, אלא מלין אותו ביום ראשון שלאחריו. וכן תינוק שנולד בימי החול בזמן בין השמשות, כגון ביום ראשון בערב אחר השקיעה, תוך עשרים דקות מהשקיעה, נימול לשבוע הבא ביום שני.
כו. תינוק שנולד ביום שישי, ואירע אונס ולא נימול בשמיני ]יום שישי בשבוע הבא[ עד לאחר שקיעת החמה, אין למולו בבין השמשות, דהיינו בתוך עשרים דקות מהשקיעה. ולכן יש לדחות את המילה ליום ראשון.
כז. מוהל שנקרא למול מילה בזמנה בערב שבת אחר פלג המנחה, והוא כבר קיבל עליו את השבת, ויש שם עוד מוהלים אחרים שלא קיבלו עליהם שבת, יש להסתפק אם מותר לו למול, או שיש להעדיף מוהלים אחרים שלא קיבלו עליהם שבת.
כח. מותר למוהלים להשתמש במחט ההפרדה בשבת כדי להפריד את עור הפריעה מבשר הגיד. ואפילו אם לפעמים יוכל לבוא לידי הוצאת דם בשבת, שהרי אינו מתכוין לכך. ומיהו נכון מאוד להיזהר (אף בימי החול) לעשות את ההפרדה בנחת וביישוב הדעת.
כט. תינוק שנולד עם שתי עורלות זו על גב זו, אין מילתו דוחה שבת. ואפילו אם כבר מל ופרע, ואחר כך ראה שיש עור נוסף, לא יפרע את השני, אלא יחזור ויפרע לאחר השבת.
ל. ולד טומטום שנולד בשבת, ונקרע ונמצא זכר, נראה שמלין אותו בשבת. ואם נתברר שהוא זכר על-ידי ניתוח, אפשר שיצטרך למנות מיום הניתוח שבעה ימים מעת לעת, שיתכן וניתוח כזה הרי הוא כחולי בכל הגוף.
לא. מותר לחבוש את המילה בשבת גם בתחבושת לבנה, למרות שהדם יצבע את התחבושת, ואין בזה איסור. וכן מותר למוהל לתת חתיכת צמר-גפן בתוך יין בשבת כדי להטעים לתינוק אחר המילה, ואין לחוש בזה לצביעת הצמר.
לב. אחר המילה נותנים את העורלה בעפר, ואם לא נתן את העורלה בעפר מיד אחר החיתוך, מותר לו לטלטל את העורלה בשבת כדי להניחה בעפר. וצריך שהחול או העפר יהיו מוכנים מערב שבת.
לג. רוקקים את דם המציצה על העפר, ומותר למוהל לירוק אחר המציצה לתוך צלחת שיש בתוכה עפר, ואין לחוש בזה לאיסור מגבל.
לד.  אסור למול את השומרונים בשבת, אף במילה בזמנה, מאחר שרבותינו דנו אתם כגויים לכל דבר. אבל בימי החול מותר למולם בשכר, שהרי אפילו עכו"ם מותר למולו בשכר.
לה. תינוק שנולד בשבת לישראל שהמיר את דתו לעבודה זרה, ונשוי לישראלית, יש אומרים שאין למול את הבן בשבת שלאחריה, ויש שחולקים. וכן עיקר. ואפילו אם גם האשה המירה את דתה, יש למולו בשבת, ואף אבי הבן מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
לו. ממזר שנולד בשבת, אף אל פי כן יש למולו בשבת.
לז. קראי שנולד לו בן בשבת, אם הוא מתייחס בכבוד ובדרך ארץ לחכמי ישראל האמתיים, יש למול את בנו בשבת. וכן עשו מעשי כמה מגדולי חכמי ישראל.
לח. מותר למוהל לדרוש שכר אחר השבת עבור המילה שמל בשבת, ואין בזה איסור משום שכר שבת. ומכל מקום אינו רואה בזה סימן ברכה. ובכל אופן ראוי לקיים מצווה יקר זו בלי ליטול שכר, הן בחול והן בשבת, ולא יקח אלא שכר ההוצאות בלבד.
לט. אסור למוהל לצאת בשבת מחוץ לתחום שבת ולעבור על איסור תחומין כדי לקיים מצות מילה בזמנה, אף אם אין שם מוהל אחר ויצטרכו לדחות את המילה ליום ראשון.
מ. תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי, או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי, כדי שלא יחללו עליו את השבת, אם יבוא לידי לסכנה בתוך שלשה ימים למילה, ולכן ידחו את המילה ליום ראשון. אבל במקום שיש להם מנהג ברור בעירם למול מילה שלא בזמנה בימים אלה, יש להניחם במנהגם. אך במקום שלא נתברר המנהג, יש להחמיר בזה. וביום רביעי מותר למול מילה שלא בזמנה. אבל תינוק שחלה והבריא תוך ג‘ ימים ליום טוב ]שחל בימי חול[, יש למולו מיד כשהבריא,  לחלל שבת, אבל ביום טוב שהוא קל יותר, לא גזרו בזה. ודין יום כיפור כדין לענין זה. 
מא. אסור למול גר בשבת, ואף לא בימי חמישי ושישי, כדי שלא יצטרכו לחלל עליו שבת אם יחלה ביום השלישי למילה. וכל שכן שאין למול – אף בימי
החול- גרים שנתגיירו בגיור רפורמי, שכל גיור אין בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה.
מב. וכל זה דווקא במילה שהיא בוודאי שלא בזמנה, אבל תינוק שנולד ביום רביעי בבין השמשות, שדינו למולו בשבוע הבא ביום חמישי, אסור לדחות
את המילה לאחר השבת, אלא מלין אותו ביום חמישי. ולא עוד אלא אפילו תינוק שנולד ביום שני בבין השמשות, ובשבוע שאחריו חלו ב‘ ימי ראש        השנה בימי שלישי ורביעי, מותר למולו ביום חמישי שאחריו. שהוא זמנו.
מג. תינוק שנדחית מילתו לאחר שחלה, ולאחר שהבריא המתינו לו כדין שבעה ימים, וכבר עבר יום השמיני ללידתו, גם בזה אין למולו בימים ה‘ ו‘.  אלא  ידחו המילה ליום א‘.
מד. תינוק שנדחית מילתו מפני שהיתה לו צהבת גבוהה, והבריא, אין צריך  להמתין שבעה ימים מעת שהבריא, אלא ימולו אותו מיד לאחר שהבריא. שמאחר והצהבת היא דבר מצוי אצל תינוקות רבים. אין ממתינים עליה שבעה ימים מעת שהבריא. ואם הבריא ביום חמישי או שישי, וכבר עבר יום השמיני ללידתו, אין למולו בימי חמישי ושישי, אלא ידחו המילה ליום ראשון.
מה. אם מחלקים לקהל הבאים לברית המילה הנערכת בשבת, הדס יבש להריח בו יש אומרים שאסור לפרוך את ההדס בידו משום טוחן. ויש אומרים שאם עושים כן כדי להריח מותר אף לכתחלה לפורכו בידו. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו, ואין צריך להעיר להם.
מו. מותר לחתוך מההדס ]התלוש מבעוד יום[ כדי ליתן מקצתו לחבירו שיוכל גם הוא להריח בו, ואין בזה כל חשש של איסור. אך לא יחתוך בכלי.
מז. מילה שחלה בשבת ועורכים קידוש עם כיבוד קל לאחר התפילה, יש להודיע לקהל שכל מי שטעם מהיין של הקידוש, אינו צריך לברך ברכת שהכל על כל המשקאות, כיון שברכת הגפן פוטרת כל המשקין. ורק מי שלא טעם מהיין, אם שותה משקאות קלים מברך עליהם ברכת שהכל. וכל החרד לדבר ה‘ יחוש לעצמו שלא לטעום שם אלא אם כן שותה בעצמו רביעית יין או אוכל כזית עוגה מחמשת המינים, לאחר שנתכוין לצאת ידי חובת קידוש. ומכל מקום אין למחות באלו שנוהגים להקל בדבר ואינם מקפידים לאכול כזית עוגה או לשתות רביעית יין במקום. אלא שלכל הפחות נכון שיאכלו כזית פירות ויברכו ברכה אחרונה.
מח. בעת שמשוררים בסעודת מילה בשבת, טוב להקדים את שירי השבת לשירי המילה. ואמנם מצד הדין אין בזה קפידא כלל.

]

© כל הזכויות שמורות לרחמים חיים